בפרשת השבוע 'וישב', אנחנו עוקבים אחרי יוסף הצדיק- בנו של יעקב אבינו, שמסתכסך עם אחיו. יום אחד הם מחליטים להרוג אותו, ובעקבות התערבות ראובן הם משליכים אותו תחילה לבור, ובהמשך מקבלים את עצת יהודה ומוכרים אותו לסוחרי עבדים שמעבירים אותו למצרים.

כשהאחים השליכו את יוסף לבור, מספרת התורה "והבור ריק אין בו מים". חז"ל מתעכבים על הכפילות המיותרת בפסוק, שהרי כשאומרים שהבור ריק, ברור שאין בו מים. המדרש מסביר שהבור מתייחס למעשה לאחים שהם ה'בור'-הבנים של יעקב. המים בפסוק מתייחסים לתורה שנמשלה למים, והמשמעות היא שהאחים איבדו את ערכי התורה שלמדו מאביהם.

השימוש דווקא במילה מים ברמז לתורה, למרות שבמקומות אחרים התורה נמשלה לדברים אחרים כמו יין, שמן, לחם ועוד, בא לבטא מסר מיוחד למקרה הזה:
​ הסיבה שהתורה נמשלה למים היא בשל התכונה של המים לחלחל ולרדת למקום הנמוך ביותר, כך כדי לקבל את התורה צריכים שלא להתגאות אלא להיות שפלים וענווים.

התורה אומרת שבבור לא היה מים, כי החלטת האחים לעשות את המעשה החמור ולהרוג את אחיהם, נבעה בראש ובראשונה מההתנשאות והקושי להוריד את האגו האישי. כשהאדם יהיר הוא מרוכז בעצמו ועלול להגיע להחלטות קשות.

הצניעות היא זו שמאפשרת לנו לפעול בשיקול דעת ולהי​מנע מתקלות.